ב־5.7.2025 נכנסה לתוקף בממלכה המאוחדת ההחלטה להוציא את ארגון הפעולה הישירה "Palestine Action" מחוץ לחוק כארגון טרור. Palestine Action, שנוסדה ב-2020, התארגנות אנטי-ציונית הנוקטת באמצעים כמו ונדליזם, חסימות, ושיבוש פעילותן של חברות בתעשיית הנשק הישראלית. ההתארגנות פועלת בפרט נגד אלביט (יצרנית הנשק הגדולה בישראל) וחברות שמשתפות איתה פעולה. פעילי פאלאקשן רבים נעצרו בשל פעילותם לאורך השנים וגם בילו חודשים ויותר במאסר.

המהלכים להכריז על פאלאקשן כארגון טרור החלו לאחר שב־20 ביוני פעילי התנועה פרצו לבסיס "ברייז נורטון" של חיל האוויר הממלכתי בעיר אוקספורדשייר. הפעילים ריססו שני מטוסי איירבוס בצבע אדום וגרמו להם נזק, בטענה שמשומשים לתדלוק מטוסי קרב ישראלים ואמריקאים.ֿ בריטניה מחזיקה את העצורים מהפעולה בבסיס חיל האוויר במעצר עד תום ההליכים ומשפטם צפוי להתחיל בינואר 2027. במעצרם הצטרפו ל־18 עצורים המואשמים במעורבות בפעולה במתקן "הורייזון" של אלביט בעיירה פילטון ליד בריסטול. בפעולה, פרצו פעילים את גדר המתקן בוואן וריסקו ציוד ורכוש בתוכו. אלביט מאשימה אותם בנזק של מעל 1,000,000 פאונד. "ה־18 של פילטון" מוחזקים במעצר עד תום ההליכים מסוף 2024, ומשפטם טרם הסתיים.

הצעדים נגד הארגון החלו לפני הפעולה בברייז נורטון. עוד באוגוסט 2023 נחשף כי שגרירות ישראל ניסתה להתערב במשפטים שהתנהלו נגד פעילי הארגון. ב־2025 נחשף שהמשטרה והתביעה הבריטיות שיתפו עם ישראל את פרטי הקשר של יחידת הלוחמה בטרור הבריטית, בעוד החקירה על הפעולה בפילטון עדיין מתקיימת. במעצרם של ה־18 של פילטון נעשה שימוש בכלים מתוקף חוק הלוחמה בטרור, טרם ההכרזה על פאלאקשן כארגון טרור.

מאז ההכרזה על פאלאקשן כארגון טרור נעצרו חמישה פעילים נוספים המואשמים במעורבות בפעולה בפילטון, עוד פעיל המואשם במורעבות בברייז נורטון, ו-4 פעילים מהארגון "Palesinian Martyrs for Justice, הנוקט בפעולות דומות לאלה של פאלאקשן מאז ההכרזה על האחרון כארגון טרור. בסך הכל יושבים בבריטניה 33 אסירים על פעולות ישירות למען פלסטין, חלקם שובתים רעב במחאה על כליאתם.

מיד לאחר ההכרזה, פעילים בבריטניה החלו לארגן פעולות אי ציות המוניות בהן המשתתפים מביעים תמיכה בפאלאקשן ובכך מסתכנים במאסר של עד 14 שנים על הזדהות עם ארגון טרור. מעל ל-2000 אנשים נעצרו בפעולות, ומעל ל-100 כתבי אישום הוגשו. ב-6 בספטמבר נעצרו 857 פעילים בחשד לתמיכה בטרור, מספר העצורים הגדול ביותר בבריטניה ביום אחד. בסוף החודש בית המשפט לערעורים באנגליה וווילס (השני רק לבית המשפט העליון) ידון בעתירה של הודה אמורי, המייסדת השותפה של פאלאקשן, נגד הגדרת התנועה כארגון טרור.

על אף המחאה, פעילותה של פאלאקשן בבריטניה נעצרה, ופעילי ההתארגנות לא מזדהים איתה יותר בגלוי. הדוקומנטרי שנעשה על ההתארגנות, "To Kill a War Machine", ירד גם הוא מהרשת, למרות שניתן למצוא העלאות מחדש שלו בקלות יחסית. לאורך השנים פעילים ברחבי העולם קיבלו השראה מהפעילים הבריטיים והקימו "סניפים" משלהם להתארגנות, באירלנד, בצרפת, בארה"ב ועוד. בגרמניה, "ה-5 של אולם" נמצאים במעצר גם הם על פעולה במתקן של אלביט.

דיברתי עם המייסד של פלסטיין אקשן נורווגיה, אולה ברתאוס סורנסן, בן 26 שעוסק בתיאטרון. בליל ה-1 באפריל 2024 פרץ למתקן של חברת הנשק הנורווגית "קונגסברג גרופן" בניסיון להרוס חלקי מנוע של מטוסי F35 המיוצרים במקום, ונידון על כך ל-9 חודשי מאסר, עליהם נמצא בתהליך ערעור. אולה הקים את פלסטיין אקשן נורווגיה לאחר שביצע את הפעולה הזו. הראיון התקיים באנגלית ב-2.7.2025 ותורגם ונערך על ידי.

האם הכרת את פלסטיין אקשן לפני הפעולה שלך? האם קיבלת מהם השראה?
כן, ראיתי פעולות רבות שלהם באינסטגרם ובטוויטר, וראיתי אותם בחדשות. יכולתי לראות שהם היו אחת מהקבוצות היחידות במערב שבאמת השפיעו על הדיכוי של פלסטינים ונאבקו נגדו. בהתחלה זה היה נראה כמו סתם ונדליזם, לשבור דברים לשם לשבור דברים, אבל אחרי שראיתי בתי עסק נאלצים לעבור מקום אחד אחרי השני כי בעלי הבית שלהם לא היו מוכנים לארח אותם יותר, ראיתי באמת את ההשפעה של הפעולות שלהם. קיבלתי השראה והחלטתי לחקות את השיטה שלהם כי באמת היו להם תוצאות שאתה יכול להצביע עליהם ולהגיד "זה למענכם".

היית מעורב באקטיביזם פרו פלסטיני לפני הפעולה שלך?
לפני הפעולה שלי השתתפתי רק בפעילות לא אלימה – טוב, היא תמיד לא אלימה אבל את יודעת, “חוקית”, כמו הפגנות. ניסיתי את רוב הפעילות המותרת במסגרת החוק, עצומות, ארגנתי שביתה באוניברסיטה שלי, הלכתי להפגנות בקמפוס,  תליתי דגלים, ולקחתי חלק בסניף המקומי של ה-"Palestine Committee", הארגון הפרו פלסטיני הגדול בנורווגיה, על אף שהוא די פאסיבי. אבל זה אף פעם לא הגיע לשום מקום. אפילו מול האוניברסיטה שלי, שעובדת מקרוב עם יצרנית הנשק שלנו, שמייצאת נשק לארצות הברית, שאחר כך מגיע לישראל, היא לא זזה מילימטר. בסופו של דבר הרגשתי שאני חייב לעשות משהו אחר, שידעתי שתהיה לו השפעה.

מדוע החלטת להתרכז דווקא בפלסטין?
תמיד הייתי בשמאל, מאז שאני נער הזדהתי כקומוניסט, אז פחות או יותר תמיד הייתי בצד של המדוכא. והמדכאת הגדולה ביותר בימינו היא ארצות הברית, וישראל היא פרוקסי של ארצות הברית, למרות שיש לה מאפיינים ייחודיים. אם תחתכו את ארצות הברית, אין יותר ישראל. תמיד התרכזתי בזה. פחות התרכזתי ברוסיה כי כולם מסביבי כולל הממשלה שלי מסכימים שהפלישה לאוקראינה היא רעה ושעלינו לאבק בה. שום נשק לא נשלח מנורווגיה לרוסיה. בגלל שהמדינה שלי משתתפת ברצח העם, זו חובתי כנורווגי לפעול למנוע מהמדינה שלי להיות שותפה גדולה יותר. ההפרות הברורות של זכויות אדם פשוט לא ניתנות לתיאור, אם יש לך חמלה לשאר בשרך. אני המום כל יום מחדש ממימדי האימה שאי אפשר להסיר מהם את המבט. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה, זה רדף אותי, ועדיין רודף, אבל הרבה יותר לפני שבאמת עשיתי משהו. בגלל שאני מרוויח באופן מסויים מרצח העם. יש לנו השקעות –  נורווגיה היא המשקיעה האירופאית הגדולה ביותר בישראל, אנחנו מייצאים – רק בשנה שעברה הכפלנו את ייצוא הנשק שלנו לארצות הברית, ששוב, מגיע לישראל. ואנחנו מרוויחים מזה, רוב החברות האלה הן בבעלות המדינה. אז אני, בתור עובד בתיאטרון, בתרבות, רוב המשכורת שלי מגיעה מהמדינה. הרגשתי אשם מאוד, ואני עדיין מרגיש אשם, אבל זה היה בלתי נסבל עד שעשיתי משהו עם השלכות אמיתיות.

ספר לי על הפעולה שלך
כמה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, קראתי כתבה בעיתון פרו-איגודי, שלוקהיד מרטין (חברת נשק) הודתה לראשונה שבכל מטוסי ה-F35 שלה יש חלקים נורווגיים. אז ידעתי בוודאות שההפצצות על פלסטינים עם מטוסי F35 מגיעות מנורווגיה בצורה כזו או אחרת. בהמשך זה נהיה ברור יותר, נצפו בידי צה"ל כלי נשק שמיוצרים רק על ידי חברות נורווגיות. במקביל, ראיתי שלכל מה שאני עושה לא הייתה השפעה על כלום. ראיתי את השיטות שפאלאקשן משתמשים בהן, וחשבתי לעצמי שאני, ואני מתאר לעצמי שהרבה אנשים אחרים, ידמיינו את עצמם כאנשים שהיו מחביאים יהודים מהנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. לא יכולתי לראות בעצמי אדם כזה כשלא עשיתי כלום מול רצח העם שמתרחש כרגע. אז לקחתי השראה מהפעולות של פאלאקשן, לקחתי כל אמצעי כדי להסתיר את היסטוריית החיפוש שלי, השתמשתי ב-VPN ובדפדפן ת'ור כדי לאסוף מידע על קונגסברג גרופן, שזו חברת נשק נורווגית, וגיליתי שמפעל חדש שלהם מתחזק ומשדרג מנועי F35, הנקראים גם F135. אחרי קצת תכנון, קניתי מכוש וקאטר כדי לפרוץ דרך הגדרות. לקחתי מעבורת בין הפיורדים. כדי לא להיות מזוהה לאורך הדרך, לקחתי אליה אופניים כי המעבורת בחינם אם נוסעים בלי רכב. זה לקח לא מעט זמן. כשהגעתי – יש מגבלות על מה שאני יכול להגיד – אבל אני יכול לומר שפרצתי פנימה, ומצאתי מקום שסומן כ-"מנועי F135", וריסקתי כמה מהם שיכולתי. שמעתי רעשים אז יצאתי החוצה, כי לא רציתי להיתקל באף אחד במקום סגור. כשיצאתי נעצרתי. ביליתי 48 שעות בתא מעצר, ואחר כך ועברתי לבית כלא באבטחה גבוהה, שם נשארתי 17 ימים עד ששוחררתי בהמתנה למשפט.

איך הייתה תקופת המעצר בשבילך?
זה היה מורט עצבים, אף אדם שהכיר אותי לא ידע מה עשיתי. לא ההורים שלי, לא חברים שלי, אף אחד. פשוט נעלמתי. הבטיחו לי שיחת טלפון מספר פעמים אבל אף פעם לא קיבלתי אחת. ממש התחננתי שייתנו לי שיחה אחת והם אמרו "כן כן ניתן לך שיחה" אבל היא מעולם לא הגיעה. זה היה מאוד מבודד, ביתר שאת בגלל שהייתי בבית כלא באבטחה גבוהה. הייתי פחות או יותר בבידוד, אז הרגשתי מאוד לבד. נשארתי עם המחשבות של עצמי, זועם, "האם הרסתי לעצמי את החיים?", "האם אבזבז שנים רבות בכלא ואהיה עבד לחוב שיוטל עלי?". ידעתי על הדברים האלה לפני הפעולה שלי אבל ניסתי לא לחשוב על זה כי המחיר כל כך מינימלי בהשוואה למה שהפלסטינים עוברים. אבל כשנותרתי רק עם המחשבות שלי מול הקיר, ללא איש לדבר איתו, זה היה די קשה. קיבלתי יותר תמיכה כשהשתחררתי. אמא שלי כעסה מאוד – אולי לא מזעם אלא מדאגה – אבל די כעסה. אבל היא גם די שמאלנית, ככל שהזמן עבר היא נהייתה יותר תומכת, והיא עזרה לי מאוד במשפט. אני מאוד שמח שאני יכול להרגיש פחות בודד, ויותר גאה על מה שעשתי מאשר דואג.

מה קרה מאז? מה הסטטוס שלך עכשיו?
רק לפני כמה שבועות העלו אותי למשפט, זה לקח קצת יותר משנה מהרגע שנעצרתי עד ששפטו אותי. נפגשתי עם התביעה, הם דרשו 10 חודשים בכלא וקנס של כ-75,000 דולר שאני צריך לשלם כפיצוי לקונגסברג גרופן, והם קיבלו את דרישתם במלואה. בגלל שהודתי במעשה, טענתי שהוא לא בר הענשה, אבל הודתי שעשיתי אותו, הורידו לי 10% מגזר הדין. אז זה 9 חודשים, ואני עדיין צריך לשלם את 75,000 הדולר האלו.

יש לך איך לשלם אותם?
לא. יש גיוס כספים כדי לכסות את הקנס, וננסה גם לערער עליו. אני מקווה לפחות לקבל עוד משפט. אני לא כל כך אופטימי לגבי התוצאה, אולי יפחיתו לי את הזמן בכלא, זה יכול להיות נחמד.

איך אתה מרגיש לגבי לחזור לבית הכלא?
לא כל כך טוב. בפעם הקודמת זה היה בית כלא באבטחה גבוהה, אני חושב שהפעם זה יהיה באבטחה נמוכה. הם שמו אותי באבטחה גבוהה כי לא רצו שאתקשר עם אף אחד שאולי היה מעורב בפעולה. עכשיו כשהם מבינים שפעלתי לבד הם יכולים לשים אותי בתנאים יותר טובים. אבל בכל זאת זו תקופה לא קצרה. בפעם הקודמת הרגשתי שאני יוצא מדעתי. יחד עם זאת, אני לא מתלונן. אני לא יודע אם זה בריא אבל אני תמיד משווה את המצב שלי למה שהפלסטינים עוברים, וכשאני חושב על מה שקורה לאסירים פלסטינים אי אפשר להשוות אפילו. ואת יודעת, זו מערכת הכליאה של נורווגיה. היא לא נחמדה כמו שאומרים אבל עדיין עדיפה בהרבה על מקומות אחרים. אני לא מצפה לזה אבל זה לא מאוד מטריד אותי.

מה הייתה התגובה בנורווגיה לפעולה שלך?
היה מאוד שקט. כמה עיתונאים שמתעניינים בדברים מהסוג הזה כיסו את הפעולה, אבל אני לא זוכר כיסוי מאף אחד מהעיתונים או הערוצים הגדולים. הם רוצים להעלים עין ולא לעשות מזה סיפור גדול. קיבלתי תגובה ממפלגת הימין, הם אמרו שזה "על סף טרוריזם". נפגשתי במקרה עם אחד ממנהיגי מפלגת השמאל והם אמרו שהם תמכו בפעולה שלי במלואה. הייתי די מופתע כי עד אז הייתה מעין אמביוולנטיות כלפיה.

האם בוצעו פעולות דומות בנורווגיה מאז?
מאוד קיוויתי שיהיו פעולות השראה, אך לצערי לא, לפחות לא שאני מודע אליהן. פאלאקשן נורווגיה מתקשה קצת לגייס אנשים מהימנים אז עשינו בעיקר פעולות בסדר גודל קטן יותר מאז.

מדוע אתה יוצא לפעולות האלה למרות המחיר הגבוה?
הרבה מזה מתוך רגשות אשמה, למען האמת. אני מרגיש אשמה בקלות באופן כללי, אבל זו הייתה רמה חדשה של להרגיש שותף לפשע. ואת יודעת, רציתי לראות את עצמי כאדם טוב. הפצצות והנשקים מיוצרים כל כך קרוב אלי ולא עשיתי דבר לגבי זה עד אז, פשוט לא יכולתי לשאת את זה יותר. זה הכאיב לליבי בכל יום. הייתי, ובמידה רבה עודי, מוכה אשמה, על שלא עשיתי מספיק. לחשוב על אנשים מהשורה בזמן השואה, ולהתעמת עם העובדה שאם לא אעשה כלום אהפוך להיות כמו אותם אנשים בהיסטוריה שבזתי להם כי היו שותפים לפשע, לא הייתי מסוגל לחיות עם עצמי. זה חלק גדול מהסיבה. אבל בנוסף, אתה רואה את הדברים הנוראיים האלה כל יום וזה פשוט שובר לך את הלב. אתה חושב שזה לא יכול להידרדר ושהלב שלך כבר מרוסק לחלוטין, אבל תמיד יש משהו נוסף, זה תמיד נהיה גרוע יותר. לא יכולתי לתאר לעצמי, בלתי ניתן לדמיון זה סופרלטיב, זה לא מילולית בלתי אפשרי לדמיין את זה, אבל במקרה הזה זה באמת בלתי יאומן. ואלה רק הדברים שנתפסים במצלמות ומדווחים. זה רק הקצה של קרחון עקוב מדם. אני פשוט לא יכול לתאר לעצמי מה קורה הרחק מעיני המצלמות, ברחובות. מה קורה להרוגים שחווים את הנוראי ביותר ושאף אחד לא יכול לספר את סיפורם. זה מטלטל, קל מאוד להיבלע לתוך הזוועות.

האם אתה חושב שיותר אנשים צריכים לעשות אקטיביזם מהסוג הזה?
אני חושב שכן, אין לי אמון במנהיגים שלנו או במערכת שאנחנו נמצאים בה כרגע. גם אם נעצור את הג'נוסייד הזה, אני בטוח שבעוד כמה שנים משהו כזה יקרה שוב, עוד רצח עם נגד עם שאנחנו מסתכלים עליו כנחות. צריך להשבית את המערכת הזו. אני באמת מאמין בלהשיג נצחונות קטנים, להיות בצד הנכון של ההיסטוריה ושאנשים יראו את זה. לתת לגיטימיות לפוליטיקה הזו ולאידיאולוגיה הזו, של אינתיפאדה עולמית אנטי-קפטילסטית. אני חושב שזה באמת נחוץ שאנשים יראו את האפקטיביות של פעולה בלתי חוקית ושזה יהיה דבר מקובל. אין לי שום אמון בשינויים דרך חקיקה. הם אולי יכולים לעזור בטווח הקרוב אבל לא בטווח הרחוק, אז אני לגמרי חושב שזו הדרך לשינוי. ובראש ובראשונה חשוב להתארגן. לא רק לעשות את זה כאדם יחיד בכל פעם. רציתי שהפעילות הזו לא תהיה דבר כל כך צורם. לא ממש היה שום דבר כזה בהיסטוריה של נורווגיה, חוץ מבזמן מלחמת העולם השנייה. רציתי לקרב את זה כדי שאנשים יגידו "אה, אז זה יכול לקרות גם בנורווגיה". לערער אותם קצת, את מבינה? ולפתוח אותם להתארגנות בה השיטות האלה מיושמות.

יש משהו שתרצה להוסיף?
לאחרונה קיבלתי הרבה שנאה. אנשים שחושבים שצריך לגרש אותי לעזה וכו'. והאמת שפשוט לא אכפת לי. קיבלתי הודעה מפלסטיני-נורווגי שהודה לי על שעשיתי את זה כנורווגי לבן, כך שהם לא יוכלו להאשים את המהגרים בזה. הבנתי, וכבר סוג של ידעתי את זה, אבל באותו הרגע הרגשתי מאוד כמה אכפת לי יותר מפלסטינים, הדעות שלהם והתמיכה שלהם בי מאשר כל גבר שמרן לבן מבוגר באינטרנט. אפילו כשכל המדינה שלי נגדי, אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו משהרגשתי לפני שעשיתי את הפעולה, פשוט כי האנשים שבאמת אכפת לי מהם תומכים במה שעשיתי. וזה באמת משמעותי לי, עושה את הדברים יותר נסבלים, את האשמה פחות מדכאת.